<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תר"ג</h1>
<h2>דף יא:</h2>
[ב"מ ק"א ע"א] תנן התם ר' יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו מן הגוי כו'. וארישא קאי דקתני רישא במסכת דמאי (פ"ר) [פ"ו] החוכר שדה מן הגוי מעשר ונותן לו ר' יהודה אומר אף המקבל כו' סברוה מאי שדה אבותיו ארץ ישראל וקסבר אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ונהי דחלקו של ישראל חייב על חלקו של גוי מאי טעמא יפריש ישראל המקבל ומפרש התלמוד משום דמקבל לר' יהודה כחוכר לרבנן דבחוכר כולהו מודו דכיון דאין קנין (לישראל) לגוי חייב ישראל החוכר להפריש על חלקו של גוי כדמפרש טעמא דכיון דבין עבדא בין לא עבדא יהיב ליה משום הכי בעי עשורי דכפורע חובו דמי. ופורע חובו חייב כדאמרי' הרי שאנסו בית המלך את גרנו אם בחובו חייב לעשר. ור' יהודה חשיב מקבל כחוכר. ולית (להו) [ליה] הא דתניא בהשולח האריסין והחכירין ואריסי בתי אבות כו' פטורין מן המעשר. (דההוא) [דההיא] מתני' אליב' דמאן [דאמר] יש קנין לגוי להפקיע מיד מעשר ואפי' חלקו של ישראל פטור. אמר ליה רב כהנא כו' אלא לעולם יש קנין לר' יהודה. ובין חוכר ובין מקבל מן הגוי פטור. ואית ליה לר' יהודה ההיא דהשולח. ומקבל לר' יהודה לאו כחוכר לרבנן דמי. דאינהו סברי אין קנין לגוי וחוכר חייב ומקבל פטור. (ואינהו סברי) [ואיהו סבר] יש קנין ותרוייהו פטורי. ומאי שדה אבותיו דקאמר ר' יהודה שדה אבותיו ממש. והכי קאמר ר' יהודה אף המקבל שדה אבותיו מעשר כאלו חוכר שדה אבותיו. ומשום דרבנן נתנו חילוק בין חוכר למקבל בגוי בעלמא ושדה בעלמא לפי סברתם דסברי אין קנין מהדר ר' יהודה דבמציק גוי ובשדה אבותיו מקבל כחוכר דמי וחייב (דאנסו) [דקנסו] רבנן כדי שתהא בורה בידו כדמפרש ר' יוחנן. ולפי פי' רבי' שלמה דמפרש בשילהי שמעתא יש קנין ואי נמי אין קנין ובההיא ניחא ליה לפרושי חוכר חייב ומקבל פטור וליתה דהא לא גרסי' אי נמי אין קנין וכולה שילהי שמעתא איש קנין קיימא.
